מאמר

ארץ היין באיטליה - רומא: מחזירה את הכל שוב



מַשׁקָאוֹת

courtney_015.jpgמאת קורטני קוקרן

לאחר שביליתי ברומא, בפוליה ובמילאנו במהלך שהותי בת עשרה הימים באיטליה, עדיין לא החלטתי מה היה היעד המועדף עלי ביום האחרון לטיול שלי. רומא - הנקודה הראשונה בה ביקרתי - הייתה פנטסטית, אך גם צפופה, רועשת ולעתים יותר מכדי קצת. פוליה - בעקב השמש של המגף - הייתה אזור מסביר פנים להפליא המתהדר בעיירות קטנות ומקסימות, פירות ים טריים להפליא ושמן הזית הטוב ביותר שטעמתי. ומילאנו הייתה זוהרת, מתוחכמת, עולמית ושיקית - איכויות שהייתי בטוח שדחפו אותה לקדמת ההעדפות שלי בין המקומות בהם ביקרתי.

אבל, כשחבר שלי ואני נסענו משדה התעופה לאונרדו דה וינצ'י ברומא לעיר לילה אחרון לפני שטסנו הביתה, הרגשתי שתחושת היכרות לא צפויה עולה בי. הכפר הרומי הגלי, על גבעותיו מעוטרות עצי אורן חינניים ובתי אחוזה בני מאות שנים, הדהים אותי מיד כמרגיע וכדומה למשהו שראיתי אינספור פעמים בעבר. והתנועה המהירה שעברה משני צידי המונית נראתה מקסימה יותר מפחידה בביקור השני, ולפני שידעתי תפסתי את עצמי מהרהרת בחיבה, 'הנהגים הרומיים המטורפים האלה!'וכך היה, במקום לחזור לעיר צפופה וכאוטית, הייתה לי הרגשה ברורה שאני, ובכן, הולכת הביתה.

courtney_016.jpg עגלת ברכה, סגנון רומי
אבל שום דבר לא יכול היה לבסס את הנעימות של נהג המונית שלנו ואת ההתלהבות הברורה לחיים בנהיגה הביתה את תחושת ההיכרות החדשה והמוזרה הזו. ואכן, נראה כי אצל הנהג שלנו מצאנו את עגלת קבלת הפנים הרומית האולטימטיבית, עובדה המתוארת בהתנכלות ההיפרה של האיש שנמשכה, כמעט ללא הפסקה, במשך כל 20 דקות נסיעה משדה התעופה חזרה אל עִיר. באמצעות תערובת מסובכת של תנועות ידיים, עיוותי פנים (הוא פנה לעיתים קרובות לכיוון המושב האחורי כדי להסיע הביתה נקודות חשובות במיוחד בשיחה) והשלמת הטיות המלאה שהקול האנושי יכול היה לגייס, הוא העביר לנו את מחשבותיו על הכל מהפוליטיקה לעובדי האיגוד למזג האוויר.

כשלא הצליח לסמן את ידיו לצורך בהעברת הילוכים, הוא התנודד באנימציה בכיסאו כדי להפגין את התלהבותו לנקודה מסוימת, תוך שהוא מפמפם את ראשו למעלה ולמטה ומרים את קולו. הכל נראה לי כמעין הופעה תזמורתית, כשנהג המונית החביב שלנו מתפקד גם כמנצח וגם כמבצע בשלוהופעה. מצידי לא הבנתי מילה ממה שנאמר (למרבה המזל, החבר שלי לא רק דובר איטלקית אלא גם אוהב לדון בפוליטיקה ואיגודי עובדים), אבל חייכתי לעצמי כשהבנתי שתוכן השיחה רחוק. פחות משמעותי מההקשר. וההקשר ללא ספק היה חם.

שלווה ליד המדרגות הספרדיות
באותו ערב חזרנו למדרגות הספרדיות לצלם תמונות ולשוטט ברחובות המרוצפים הסמוכים ועצרנו מעת לעת לאוכל ויין וקצת קניות. כזכור, ישבנו מבולבלים בטרטוריה שכונתית כשבעל המסעדה התלהב מחמש פטרוניות - ברור אמריקאיות - עם סיפורי העיר, זרועותיו מחוות בפראות באוויר כדי להדגיש את נקודות השיא של סיפוריו. כשעזב לבסוף את השולחן, הנשים היו זוהרות מהתרגשות מההחלפה, ונפלו במהירות לפטפוט מונפש בינן לבין עצמן. זה הזכיר לי את חילופי הדברים שלנו עם נהג המונית, שבמהלכם רומן שמעולם לא פגשנו לפני כן וכנראה לא נראה אותו לעולם גרם לנו להרגיש כמו המבקרים המבורכים ביותר שהעיר העתיקה אימצה אי פעם.

זה סנטימנט שבוודאי הוא לא רק שלנו, וקורץ לכל המבקרים לעתיד עם הבטחתו לחום, כנות והתלהבות בלתי ניתנת לממש לחיים. זו גם הסיבה שרומא קיבלה את ליבי, כמו גם את ההצבעה שלי - ללא הפסקה - לתחנה המועדפת על טיולי.

courtney_017.jpg


מומלץ